הכרעת דין בתיק ת"פ 17965-11-10

1.   נגד הנאשמות, אם ובתה, הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ושל הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

2.   על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.11.09, ברחוב זמורה בירושלים, תקפו הנאשמות את השוטרות אילה רוזן (להלן - רוזן) ונטלי לוי (להלן - לוי), בעת שהיו במשמרת אכיפת חוקי התנועה במקום.

3.   כבר מקריאה ראשונה של כתב האישום ניכר כי אחדים מן הסעיפים העובדתיים שהוכנסו בו אינם מגלים עבירה מן העבירות שבהן הואשמו הנאשמות ואינם מקיימים קשר סיבתי עם האירוע שמכוחו מבקשת המאשימה להרשיע אותן. במהלך שמיעת העדויות התייחסו הצדדים למתואר בסעיפים אלו בהרחבה, אולם מאחר שמדובר בסעיפי "סרק" שאינם מצביעים על התקיימות יסודותיה של אחת מן העבירות שבהן הואשמו, אני רואה עצמי פטורה מלדון בהם.

4.   בקשר לעבירות התקיפה וההפרעה לשוטר נטען בכתב האישום, כי ביום 26.11.09, בשעת צהרים מוקדמת, נהגה נאשמת 2 את רכבה (להלן - הרכב) ברחוב זמורה, מרחוב מונבז לכיוון רחוב חשין, בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, כשלצדה, במושב הסמוך למושב הנהג, ישבה בתה, נאשמת 1.

כשהגיעה סמוך למקום שבו ניצבו השוטרות, סימנה לוי לנאשמת 2 לעצור את רכבה בצד הכביש, אך נאשמת 2 המשיכה בנסיעה וביצעה פניית פרסה אסורה על שטח ההפרדה המסומן על הכביש, אל נתיב הנסיעה הנגדי, בניסיון להתרחק מהמקום. לוי רצה לכיוון הנתיב הנגדי והורתה לנאשמת 2 לעצור, ומשזו עצרה את הרכב, היא ניגשה אל הרכב וביקשה מנאשמת 2 להזדהות, אך זו סירבה.

בשלב זה יצאו הנאשמות מהרכב. נטען, כי בזמן שלוי שבה ותבעה מנאשמת 2 להזדהות, נכנסה נאשמת 1 לרכב, הניעה אותו ופתחה בנסיעה מהירה מהמקום, תוך שהיא כמעט פוגעת בלוי וברוזן שעמדו סמוך לרכב. נאשמת 1 המשיכה בנסיעה והחנתה את הרכב בחניון קרוב.

משכשלו הנסיונות לברר את זהותה של נאשמת 2, היא עוכבה ונעשה חיפוש בתיקה, שבו נמצאה לבסוף תעודת מזהה שלה. נטען, כי במהלך החיפוש דחפה נאשמת 2 את רוזן.

סמוך לאחר מכן, שבה נאשמת 1 מהחניון שבו החנתה את הרכב, תוך שהיא קוראת לשוטרות לוי ורוזן לשחרר את נאשמת 2. השוטרות דרשו מנאשמת 1 להזדהות, אך היא ניסתה להימלט מהמקום. בתום מרדף קצר, עצרה רוזן את נאשמת 1, וביחד עם לוי, הובילו אותה לעבר ניידת המשטרה שחנתה סמוך למקום. נטען, כי במהלך המעצר נאשמת 1 השתוללה, הכתה את השוטרות, דחפה ושרטה אותן, ונשכה את רוזן בידה. למקום הגיעו שוטרים נוספים, שסייעו ללוי ולרוזן לעצור ולאזוק את נאשמת 1, ולאחר מכן היא זוהתה באמצעות תעודת זהות שנשאה.

5.   הנאשמות כפרו בעבירות המיוחסות להן בכתב האישום. הן הודו כי נסעו ברחוב זמורה בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, וכן שביצעו פניית פרסה לעבר הנתיב הנגדי, אך הכחישו את יתר הטענות בדבר תקיפת השוטרות והפרעה לשוטרות בשעת מילוי תפקידן.

6.   התביעה ביססה את גרסתה על עדויותיהן של לוי ורוזן, שאישרו את העובדות הנטענות בכתב האישום. כן הוגשו הודעותיהן של הנאשמות במשטרה ודו"ח בדיקה רפואית בדבר חבלות שנגרמו לרוזן כתוצאה מהתקיפה.

עדות השוטרת לוי

7.   לוי מסרה בעדותה כי במהלך משמרת אכיפת התנועה ברחוב זמורה, הבחינה ברכב שבו ישבו שתי הנאשמות, שהגיע לקראתה בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, והיא סימנה לנאשמת 2, שנהגנה ברכב, לעצור. בתגובה, ביצעה נאשמת 2 פניית פרסה על הכביש לעבר הנתיב הנגדי. התנהגות זו עוררה את חשדה, כי הנאשמות מבקשות להימלט מהמקום, ולכן היא חצתה את הכביש לעבר הנתיב הנגדי, התייצבה על המדרכה וסימנה פעם נוספת לנאשמת 2 לעצור. משעצרה נאשמת 2 את הרכב, לוי פנתה אליה וביקשה ממנה שתציג לה את רישיון הנהיגה ורישיון הרכב, אך היא סירבה. לטענת לוי, היא שבה ודרשה מספר פעמים מנאשמת 2 להזדהות, ואף הסתייעה לצורך כך באיש שב"ס דובר ערבית, בשם דודו נסים (להלן - נסים), שהיה במקום, אך נאשמת 2 לא שיתפה פעולה ולא הציגה את רישיונותיה.

לדברי לוי, בשלב זה יצאה נאשמת 1 מהרכב והחלה לגדף אותה, ואז פנתה לרוזן, שניצבה במרחק מטרים אחדים ממנה, ואמרה לה שלוי תקפה אותה. לאחר מכן, חזרה לרכב, נכנסה אליו ופתחה בנסיעה מהירה מהמקום, תוך הפגנת אדישות לאפשרות פגיעה בשוטרות שניצבו בדרכה, וכך תיארה בעדותה: "היא נכנסת לרכב, לא איכפת לה שאנחנו על הכביש והיא מניעה ונוסעת בצורה מהירה. לדעתי זה ניסיון דריסה" (עמ' 9, ש' 7-8).

לוי שללה בעדותה את גרסת נאשמת 1, כי היא נסעה מהמקום כיוון שהתבקשה על ידי השוטרות להזיז את הרכב, שחסם את נתיב הנסיעה. לטענתה, נאשמת 1 נכנסה לרכב מבלי שקיבלה את אישורן ואף לאחר שהורו לה להישאר במקום (עמ' 9, ש' 13-15).

מכל מקום, לטענתה של לוי, התנהגות זו הגבירה את חשדה כי מדובר באירוע בעל רקע חבלני-לאומני, והיא הזעיקה למקום כחות משטרה נוספים. לאחר מספר דקות, חזרה נאשמת 1 ברגל מכיוון רחוב הלני המלכה. כשהבחינו בה השוטרות, הודיעו לה, כי היא מעוכבת וביקשו ממנה להזדהות. נאשמת 1 סירבה, ובשלב זה הודיעו לה כי היא עצורה וביקשו לאזוק את ידיה. בתגובה, החלה נאשמת 1 להשתולל ולהתפרע ותקפה את השוטרות: "היא תקפה את השוטרת אילה בזמן שניסינו לאזוק אותה, היא נשכה את אילה, אותי היא שרטה" (עמ' 5, ש' 14-15). לוי הוסיפה, כי בעת שניסו להשתלט על נאשמת 1, הגיעה אמה, נאשמת 2, מאחור ומשכה בבגדיהן, ובכך הקשתה עליהן לאזוק את נאשמת 1.

בשלב זה הגיעו למקום שוטרות נוספות שקיבלו את קריאתה של לוי, ורק בסיוען הצליחו לאזוק את ידיה. בגין התקיפה המתוארת הודיעו השוטרות גם לנאשמת 2 כי היא עצורה. לאחר שנאשמת 1 נכבלה הובלו הנאשמות לניידת משטרה. הן נלקחו תחילה לחניון שבו החנתה נאשמת 1 את הרכב, לצורך ביצוע חיפוש ברכב, ולאחר החיפוש, הובלו לחקירה בתחנת המשטרה.

עדות השוטרת רוזן

8.   בעדותה מסרה רוזן תיאור דומה לזה שמסרה לוי בעדותה, הן לגבי אופן התרחשות האירועים, הן סירובן של הנאשמות להזדהות, והן באשר לתקיפה. על פי עדותה של רוזן, בתחילת האירוע היא ניצבה כ-10 מ' מאחורי לוי, ולכן היא לא הבחינה בפניית הפרסה שביצעה נאשמת 2. ואולם, כאשר ראתה שלוי חצתה את הכביש לכיוון הרכב, היא מיהרה לכיוונה. לדבריה, היא שמעה שלוי ביקשה מספר פעמים מהנאשמות להציג לה תעודות מזהות, אך הן סירבו.

רוזן העידה, כי בשלב זה יצאו הנאשמות מהרכב, וכעבור זמן קצר הגיעה אליה נאשמת 1 ואמרה לה שלוי הכתה אותה, אולם לדבריה, היא היתה עדה להתרחשות מתחילתה ויכולה להעיד על כך שמדובר בטענה שקרית. לאחר מכן, נכנסה נאשמת 1 לרכב, ומבלי שקיבלה אישור לכך פתחה בנסיעה מהירה מהמקום, ואגב מנוסה זו כמעט דרסה את השוטרות. וכך אמרה בעדותה (עמ' 15, ש' 30-32):

ש.  את אומרת שנסרין עלתה לרכב, נהגה בפראות, כמעט דרסה את שתיכן.